החלטה בתיק סע"ש 44428-10-12

1.         בתיק זה הגיש המבקש (הנתבע) בקשה להורות על חיוב המשיב בהפקדת ערובה.

2.         המבקש נימק בקשתו בטענות הבאות:

א.         המשיב הינו אזרת תאילנד אשר למיטב ידיעת המבקש נעדר כל נכס בארץ, ועל כן קיים חשש ממשי שאם יפסיד המשיב בתביעתו לא תהיה למבקש אפשרות, או יקשה עליו מאוד לגבות את ההוצאות שיפסקו לטובתו.

ב.         יש לאזן לטענת המבקש בין זכות הגישה לערכאות שהינה זכות יסוד אך אינה מוחלטת, לבין אינטרסים אחרים לרבות אינטרס המבקש שלא יהיה מוטרד ללא סוף או יצא בחסרון כיס במידה והתביעה כנגדו תידחה.

ג.          בכתב התביעה לא ציין המשיב כתובתו, אלא כתובת משרד באת-כוחו. בהתאם לפסיקה אי-ציון כתובת מגורים מהווה נימוק המצדיק חיוב הפקדת ערובה כשם שמצאה הפסיקה לנכון לחייב עובדי שטחים במתן ערובה, יש לאמץ בהתאם את הוראות תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי גם על עובדים זרים המועסקים על ידי מעבידים ישראלים.

ד.         הוגש נגד המבקש כתב אישום על ידי משרד התמ"ת במסגרתו יוחסה לו עבירת אי-תשלום שכר מינימום, כאשר במסגרת הכרעת דין שניתנה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בתאריך 14/9/10, זוכה המבקש מהעבירה שיוחסה לו.

ה.         החלק הארי של תביעת המשיב עניינו הפרשי שכר מינימום, תשלום שעות נוספות ותשלום עבוד שעות עבודה במנוחה השבועית, כאשר אין כל פירוט או אסמכתא המתייחסת לשעות העבודה בפועל, נוכח העובדה כי נקבע בהליך הפלילי שהתנהל כנגד המבקש כי הוא לא הפר את הוראות שכר המינימום, הרי שנוכח קביעה זו מתייתרת התביעה להפרשי שתלום שכר מינימום שתבע המשיב.

באשר לתביעה בגין שעות נוספות ו/או שעות עבודה במנוחה השבועית, הרי שלא פורטו שעות העבודה המדוייקות ואף לא צורפה אסמכתא בעניין זה, ולמעשה בקשת המשיב הינה כי בית הדין יפסוק לו סכומים נכבדים על דרך האומדנה, כשמושכלות ראשונים כי בית הדין לא יעתר לפסיקה בדרך זו.

            תביעת המשיב מתפרסת על פני תקופה שכל כולה לפני תיקון 24 לחוק הגנת השכר, כך שנטל ההוכחה לעניין שעות העבודה, מוטל לפתחו של המשיב.

             המשיב קיבל את כל השכר המגיע לו על פי דין, הוא אינו זכאי למענק שנתי ולתוספת וותק שכן לא היה עובד קבוע ובהתאם לצו ההרחבה בענף החקלאות, תשלום זה ניתן לעובד קבוע בלבד.

באשר לדמי כלכלה, מבלי להודות לזכאות המשיב לרכיב, שווי המוצרים שקיבל במהלך תקופת עבודתו, עולים על הסכומים שזכאילקבלם על פי צו ההרחבה.

המשיב סיים עבודתו לאלתר והתפטר במקביל לסיום עבודתם של שני אחיו שעבדו במקביל לו אצל המבקש.

ו.          לסיום, עם הגשת התביעה הציע ב"כ המשיב למבקש לסיים ההליך בתשלום שהוא מהווה פחות מ- 10% מהסך הנתבע, הצעה שיש בה כדי להעיד על התנהלות נפסדת של המשיב ועל כך כי אין בתביעה ממש.

3.         ביום 30.4.13 התקבלה תגובת ב"כ המשיב במסגרתה נטען כדלקמן:

א.         בתי-הדין לעבודה עמדו רבות על כך כי עובדת היות עובד זר אין בה כשלעצמה כדי לחייב בה בהפקדת ערובה. חריג לכך נקבע כאשר כתב התביעה לא מגלה כל עילת תביעה ויש חשש כי מדובר בתביעת סרק, מקרה שבו בעבר הושתו על תובע חיובים כלכליים מהם השתמט והתנער, כאשר קיים חשש כי דפוס התנהגות זה יבוא בשנית לידי ביטוי ויותיר נתבע בידי שוקת שבורה והיה וינתן פסק דין לזכותו, וחלופה נוספת מתייחסת למצב שבו עלול להיגרם לנתבע נזק כתוצאה מהגשת התביעה.

ב.         במקרה דנא, המבקש לא הוכיח כי מדובר בתביעת סרק, לא נטען כי מדובר במשיב שמשתמט מקיום חיוב כלשהוא, או כי קיים חשש לנזק של ממש למבקש כתוצאה מהגשת התביעה.

ג.          באשר לכתב האישום שהוגש כנגד המבקש, הרי שבהכרעת הדין נקבע כי הוחלט לזכות את הנאשם ולו מחמת הספק, שכן העבירה שיוחסה לא הוכחה במידת הוודאות הנדרשת בפלילים.

                         הדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה כי כתב האישום מתייחס לחודשים 1-2-3/2006 בעוד המשיב עבד במשקו של המבקש עד 8/2008.

4.         בדיון שהתקיים בפניי ביום 29/4/13, הוריתי למשיב להגיש תצהיר התומך בתגובתו, במסגרתו יפרט מקום מגוריו, יתייחס לשאלה כיצד ידו משגת הוצאות מימון הגעתו לארץ לצורך מתן עדות, וכן יתייחס לשאלה באם עובד כיום ומה שכרו ובאם קיימים לו נכסים.